מעיין והצב
לְמַעְיָן הָיְתָה כַּלְבָּה קְטַנָּה
אֲבָל הַכַּלְבָּה נָבְחָה עַל מַעְיָן.
מַעְיָן לאׁ רָצְתָה אֶת הַכַּלְבָּה.
מַעְיַן רָצְתָה חַיָּה חֲדָשָׁה.
פַּעַם רָאֲתָה מַעְיָן צָב קָטָן.
מַעְיָן רָצְתָה אֶת הַצָּב.
מַעְיָן לָקְחָה אֶת הַצָּב הַקָּטָן.
רָאָה אַבָּא אֶת הַצָּב הַקָּטָן.
שָׁאָל אַבָּא: לָמָּה צָב?
עָנְתָה מַעְיָן: הַצָּב לֹא נָבַח עָלַי.
מַעְיָן נָתָנָה לַצָּב חָסָה.
הַצָּב אָכַל אֶת הַחַסָּה וְהָלַךְ.