מושית השבע

פַּעַם, כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה, אָהַבְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַחִפּוּשִׁית הַקְּטַנָּה הָאֲדֻמָּה עִם הַנְּקֻדּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת. אָהַבְתִּי לָקַחַת אוֹתָהּ וּלְהַנִּיחַ בָּעֲדִינוּת עַל הַיָּד. אָהַבְתִּי לִרְאוֹת אֵיךְ הִיא פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפַיִם וּמִתְעוֹפֶפֶת. "זוֹהִי חִפּוּשִׁית שֶׁשַּׁיֶּכֶת לְמִשְׁפַּחַת הַחֲרָקִים" אָמְרָה לִי אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה. לֹא הֶאֱמַנְתִּי לָהּ כִּי לֹא אָהַבְתִּי אֶת הַחִפּוּשִׁיוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת. הֵן הִתְעוֹפְפוּ וְהִפְחִידוּ אוֹתִי, אַךְ, אֲחוֹתִי צָדְקָה.

מוּשִׁית הַשֶּׁבַע, אוֹ כְּפִי שֶׁנִּקְרֵאת – פָּרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הִיא חִפּוּשִׁית קְטַנָּה שֶׁמּוֹעִילָה לַחַקְלָאוּת. הִיא אוֹכֶלֶת אֶת הַכְּנִימוֹת. הַכְּנִימוֹת הֵן חֲרָקִים קְטַנִּים שֶׁמַּזִּיקִים לַצְּמַחִים.

מוּשִׁית הַשֶּׁבַע נִקְרֵאת כָּךְ בִּגְלַל הַנְּקֻדּוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ. כַּאֲשֶׁר כְּנָפֶיהָ פְּתוּחוֹת, נִיתָּן לִרְאוֹת אַרְבַּע נְקֻדּוֹת עַל כָּל כָּנָף. כְּשֶׁכְּנָפֶיהָ סְגוּרוֹת- רוֹאִים רַק שֶׁבַע נְקֻדּוֹת. צוּרָתָהּ חֲצִי כַּדּוּר. צִבְעֵי הָאָדֹם אוֹ הַכָּתֹם שֶׁלָּהּ הֵם צִבְעֵי אַזְהָרָה לָכֵן, צִפֳּרִים שֶׁאוֹכְלוֹת חֲרָקִים לֹא מִתְקָרְבוֹת אֵלֶיהָ.