לביא והציפור

פַּעַם כְּשֶׁהָיָה לָבִיא קָטָן

הָלַךְ עִם אִמָּא יוֹם יוֹם לַגַן.

הִתְבּוֹנֵן לָבִיא עַל הָעֵצִים

וְלִפְעָמִים רָאָה שָׁם צִפֳּרִים.

לָמָּה הַצִּפֳּרִים מְצַיְּצוֹת?

הַאִם כָּךְ הֵן מְדַבְּרוֹת?

וְאֵיפֹה הַגּוֹזָלִים יְשֵׁנִים?

וּמָה הֵם אוֹכְלִים?

שָׁאַל לָבִיא אֶת אִמָּא שְׁאֵלוֹת

וְאִמָּא הֵחֵלָּה לַעֲנוֹת...

וְאָז רָאָה לָבִיא צִפּוֹר קְטַנָּה

שֶׁאָחֲזָה תּוֹלַעַת בִּמְקוֹרָהּ.

הַצִּפּוֹר אֶל הָעֵץ הַגָּבוֹהַּ עָפָה

וְאָז לָבִיא אֶת הַקֵּן שֶׁלָּהּ רָאָה.

בַּקֵּן יֶשְׁנָם שְׁלֹשָׁה גּוֹזָלִים

שֶׁלְּאִמָּא צִפּוֹר הֵם מְחַכִּים.

אִמָּא הִסְבִּירָה לְלָבִיא הַקָּטָן

וְאָז בְּדִיּוּק הִגִּיעוּ לַגַּן.

שָׁלוֹם לַצִּפּוֹר וְשָׁלוֹם לְגוֹזָלִים

אָמַר לָבִיא וְרָץ לַילָדִים.