מעיין והכלבה

פַּעַם, מַעְיָן יָשְׁבָה עַל הַסַּפְסָל.

שָׁמְעָה מַעְיָן הַב הַב הַב.

רָאֲתָה מַעְיָן כַּלְבָּה קְטַנָּה.

שָׁאֲלָה מַעְיָן: לָמָּה אַתְּ לְבַד?

אַךְ הַכַּלְבָּה לֹא עָנְתָה.

לָקְחָה מַעְיָן אֶת הַכַּלְבָּה הַקְּטַנָּה.

נָתְנָה מַעְיָן לַכַּלְבָּה הַקְּטַנָּה חָלָב.

אָמְרָה לָהּ: כַּלְבָּה אַתְּ כְּבָר לֹא לְבַד.

שָׂמְחָה הַכַּלְבָּה וְנָבְחָה הַב הַב הַב.