מעיין והכלבה
פַּעַם, מַעְיָן יָשְׁבָה עַל הַסַּפְסָל.
שָׁמְעָה מַעְיָן הַב הַב הַב.
רָאֲתָה מַעְיָן כַּלְבָּה קְטַנָּה.
שָׁאֲלָה מַעְיָן: לָמָּה אַתְּ לְבַד?
אַךְ הַכַּלְבָּה לֹא עָנְתָה.
לָקְחָה מַעְיָן אֶת הַכַּלְבָּה הַקְּטַנָּה.
נָתְנָה מַעְיָן לַכַּלְבָּה הַקְּטַנָּה חָלָב.
אָמְרָה לָהּ: כַּלְבָּה אַתְּ כְּבָר לֹא לְבַד.
שָׂמְחָה הַכַּלְבָּה וְנָבְחָה הַב הַב הַב.