כָּל הַיּוֹם הָיָה רוֹן שָׂמֵחַ

כִּי הוּא חִכָּה לְאוֹרֵחַ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הָעֶרֶב נִיגַּשׁ רוֹן

וְהָלַךְ יָשָׁר אֶל הַחַלּוֹן.

עַל הַכִּסֵּא הוּא יָשַׁב

וְחִכָּה ...עַד שֶׁאִמָּא פָּנְתָה אֵלָיו.

שָׁאֲלָה אִמָּא: מִי הוּא הָאוֹרֵחַ?

עָנָה רוֹן: הָאוֹרֵחַ הוּא קֵרֵחַ,

וְהוּא יָבוֹא אֵלַי לְהִתְאָרֵחַ.

וּמִיָּד אַחַר כָּךְ הוּא בּוֹרֵחַ.

אִמָּא עַל רוֹן הִסְתַּכְּלָה

וְלֹא הֵבִינָה מָה כָּאן קָרָה.

אוֹרֵחַ יָבוֹא אֶל רוֹן לְהִתְאָרֵחַ?

אוֹרֵחַ קֵרֵחַ? אוּלַי רוֹן מִתְבַּדֵּחַ?

וְאוּלַי זֶה הַכֶּלֶב שֶׁבַּחוּץ נוֹבֵחַ?

לֹא, הַכֶּלֶב לֹא קֵרֵחַ.

זֶה מַמָּשׁ רֶגַע מוֹתֵחַ.

וְלָמָּה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן מַגִּיעַ?

זֶה מַמָּשׁ מְאֹד מַפְתִּיעַ

לְפֶתַע קָרָא רוֹן לְאִמָּא:

אִמָּא, הִנֵּה הָאוֹרֵחַ, הוּא הַיָּרֵחַ.

הוּא קֵרֵחַ וְתָמִיד, תָּמִיד שָׂמֵחַ.

מִסְתַּכֵּל עָלַי קְצָת- וּמִיָּד בּוֹרֵחַ.

צָחֲקָה אִמָּא וְאָמְרָה:

נָכוֹן, הַיָּרֵחַ הוּא אוֹרֵחַ קֵרֵחַ

הַיָּרֵחַ הוּא אוֹרֵחַ שֶׁזּוֹרֵחַ

הוּא אַף פַּעַם לֹא צוֹרֵחַ

וְהוּא אֲפִלּוּ לֹא נוֹבֵחַ

הַיָּרֵחַ מַגִּיעַ אֵלֶיךָ וּמִיָּד בּוֹרֵחַ

אֲפִלּוּ אֶת הַחַלּוֹן הוּא לֹא פּוֹתֵחַ.