האיש שלא הצליח לטפס על ההר - לביא אמסטרדם גן הגפן אחיטוב

האיש שלא הצליח לטפס על ההר פעם אחת היה איש שרצה לטפס על הר. אבל פשוט הוא לא הצליח. הוא ניסה וניסה וניסה וניסה, הוא טיפס והחליק, טיפס והחליק, וככה הוא לא ידע מה לעשות. עד שבסוף היה לו רעיון מצוין: הוא הלך הביתה, נעל דבק על הרגליים שלו והלך, טיפס על ההר ובסוף הוא הצליח. אבל כשהדבק קיבל מכה... פתאום נשבה הרוח והעיפה לו את הדבקים. ואז הוא החליק מהר מהר מהר מאד ואז פתאום נפל וקיבל מכה בראש. ואז הוא חזר הביתה, קצת הלך לנוח, פשוט לבש פיג'מה, ואחר כך הוא יצא עם אבא שלו לטפס על ההר. ואבא שלו אמר: "תיזהר רק לא ליפול מההר, כי קודם שמעתי שירדו לך הדבקים" והילד אמר: "2!" ואז הוא ניסה לטפס ולא הצליח, לא הצליח ולא הצליח, אבל אבא שלו אמר שאין לו דבקים. אז הילד אמר: "שכחתי". אבל היה לו רעיון מצוין! אחר כך, בלילה, הילד הלך לישון אבל הוא חלם על הר אחד, על ההר המפחיד, והוא רצה ללכת לשם. הוא אמר לאמא שהוא ילך איתה לשם, ובבוקר הוא קם והלך להר המפחיד. ואז הילד מאד פחד, כי בהר המפחיד היו ינשופים ענקיים מפחידים וזאבים ירוקים רעים ומפחידים והיו שם גם כל מיני דובים מאד מאד גדולים ודרקונים וענקים פשוט רעים ומפלצות ועכבישים ונמלים והיו צובתים. אמא התקרבה לינשוף והיא ראתה שם גם ינשוף טוב, והיא ראתה שהוא רעד. ומהר הם רצו הביתה. והחיות באו אחריהם. הם נעלו את הדלת, אבל חלק שברו ונכנסו לבית ויצאו ורצו ובאמת ברחו לשמיים. אבל הינשופים הרעים לא היו להם כנפיים, והם הצליחו רק לטפס על עצים, רק עם ידיים מוזרות. הינשופים ניסו וניסו וניסו לטפס וניסו וניסו ולא הצליחו. הם עפו ועפו וניסו וניסו וניסו עד שפתאום נפלו. ואחר כך אמא ואבא והתינוקת והילד קראו לבנאי שקוראים לו אִישְׁתָּרוּ, והם אמרו לאישתרו שצריכים לתקן את הבית. והוא אמר: "איפה?" – "מקדימה בצד שמאל". והוא ראה חור בצורה של דוב. ומלמעלה הוא ראה שיש חור של ינשוף, ומלמטה נכנס הביתה נמלים ועכבישים והתחילו לפורר את כל החלקים. והם עשו בור ענק וגם הם לקחו את כל המיטה, וזה היה רק בחדר. אבל הם ידעו שזה היה חלום שילד חלם בלילה, אבל זה היה רק לילה. כל היום הזה היה לילה, והוא ניסה לחלום והוא ניסה עד שבסוף היה לו רעיון מצוין. במקום ללכת להר המפחיד, אז הוא אמר לשניהם ללכת להר הימי (ימי זה ים) אז בהר הזה היה מאד מים, הרבה מים. אז זה היה ממש מוזר. וכולם אמרו: "למה ללכת להר הים?" והילד אמר: "כי אני רוצה שיהיה לי קר". והם אמרו: "שיהיה לך קר?!" והם אמרו: "למה?" והילד אמר: "כי זה השאלה", והם אמרו: "איך נכנסים למים?" והם שאלו גם: "למה אנחנו דווקא בהר הזה?" ועוד שאלה אחרונה: "למה אין לנו בגד ים?" והילד הסתכל על כולם ועל עצמו והוא ראה שמשהו קרה לו בשיער. פתאום צמחו לו אוזניים של חתול, אבל הם צחקו עליו והוא היה מופתע ובכה ובכה עד שיצאה לו שלולית של פיפי. וגם ברח לו פיפי במכנסיים ולקחו אותו למקלחת בים. וזה מאד היה מצחיק שלקחו אותו למקלחת בים. מקלחת צריכה להיות בבית, לא בים. אבל האנשים ההם היו מאד טובים, הרעיון שלהם היה מאד מוזר וטוב, אבל כשהם חזרו הביתה הפיפי שלו יצא למעלה ואז הרטיב לו את הקרחת. ואז הילד רץ מהר מהר מהר מהר הביתה והוא ידע שהם לא שם. הוא רץ רץ וראה שהם לא שם, רץ לחדר ולא שם, רץ לסלון ולא שם, רץ למטבח וראה שם כל מיני מפלצות. והוא אמר: איכס, והוא אמר: איכסה. ואמא ואבא חזרו הביתה והוא אמר להם: "למה יש במטבח מפלצות?". ואז הם אמרו: "אה! אתה שאלת למה יש מפלצות במטבח בבית" והגיעו אליהם עכבישים. ואבא אמר: "למה יש כאן עכבישים ונמלים מסריחים ומלוכלכים?" אבל היו שם 2 מפלצות ונמלה 1 ו-3 עכבישים ו-4 ינשופים מלוכלכים ורעים ו-5 זאבים רעבים ו-6 סרטנים ואז הם אמרו: "עופו מכאן!" והם ברחו והם נתנו להם מכות והם נהיו קטנים והם לא ראו אותם והם נפלו לתוך החורים הקטנים בין המרצפות הם נפלו לתוך בור ענק והם ידעו שבו היו מים והם יצאו והם ראו את הר הים. אז הם חזרו הביתה ואז אמא ואבא והתינוקת והילד נשארו בבית והם היו שמחים ואז הם אמרו: "יש! יש! יש!". אבל הילד אמר: "למה דווקא היו בבית שלנו המון חיות מפחידות ורעות ומסריחות ומלוכלכות? וגם למה בכל המספרים 123456?" ואחר כך הם הלכו לבית של סבתא וסבא והם ראו שם 7 ענקים מפחידים. והם אמרו: "רק חסר לנו במחשב מספר 7" אז הם כתבו גם את 9 וגם את 8 וגם את 10. והם אמרו: "איך אפשר לגעת בהם??" ואז הם אמרו: "למה יש כאן חיות רעות? ולמה הן חיות מפחידות ונוראיות??" וגם הם אמרו: "זה היה X". והם אמרו: "זה כל כך מרגיז X". והם אמרו: "אנחנו כועסים עליכם תינוקות מעצבנים קטנים" והילד אמר: "נו באמת, לא שוב!" אבל הוא התבלבל מאד והידיים שלו התחילו להתחזק ולהתחזק ולזרוק אותם מעבר לגדר, והוא זרק את כל החיות, והם אמרו: "למה? למה אתה זורק את כולם?" והילד אמר: "כי הן מאד נוראיות ומעצבנות". "הבנו" אמרו המשפחה שלו, "אבל אסור לך להרביץ להם". והילד אמר: "אני מקשיב לכם!" והוא ידע שהם לא באים עוד פעם. הם חזרו להר שהם היו בו, וכולם אמרו "יש!" וכולם היו שמחים ומתרגשים.

Comments