[ללא שם]‏ > ‏

רֹאשׁ הַשָּׁנָה – הַדְּבַשׁ

"רֹאשׁ הַשָּׁנָה מַגִּיעַ". הַמּוֹרָה סִפְּרָה לַיְּלָדִים שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹכְלִים תַּפּוּחַ בִּדְבַשׁ.

"לָמָּה אוֹכְלִים תַּפּוּחַ בִּדְבַשׁ?" שָׁאַל רוֹן?

"כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ שָׁנָה מְתוּקָה כְּמוֹ דְּבַשׁ". עָנְתָה הַמּוֹרָה.

"וּמֵאֵיפֹה מַגִּיעַ הַדְּבַשׁ?" שָׁאֲלָה גַּלִּי.

"הַדְּבוֹרָה מְכִינָה אֶת הַדְּבַשׁ." עָנְתָה הַמּוֹרָה . "הִיא מוֹצֶצֶת צוּף מֵהַפְּרָחִים וּמְבִיאָה אֶת הַצּוּף לַבַּיִת שֶׁלָּהּ שֶׁנִּקְרָא כַּוֶּרֶת. שָׁם הוֹפְכִים אֶת הַצּוּף לִדְבַשׁ."

"הַאִם אֲנִי יְכוֹלָה לִרְאוֹת אֵיךְ מְכִינִים דְּבַשׁ?" שָׁאֲלָה שִׁיר.

"לֹא", עָנְתָה הַמּוֹרָה "כִּי הַדְּבוֹרִים יְכוֹלוֹת לַעֲקֹץ וְזֶה כוֹאֵב."

"אֲנִי לֹא מְבִינָה," אָמְרָה עָמִית. "הַדְּבוֹרָה שֶׁמְּבִיאָה לָנוּ דְּבַשׁ מָתוֹק יְכוֹלָה גַּם לְהַכְאִיב?"

"כֵּן," עָנְתָה הַמּוֹרָה. 

"אָז נִשְׁלַח אֶת פּוּ  הַדֹּב לְהָבִיא לָנוּ דְּבַשׁ." אָמַר עֲדִי. "בַּסְּרָטִים הוּא תָּמִיד לוֹקֵחַ דְּבַשׁ וְאַף פַּעַם לֹא נֶעֱקַץ." הוֹסִיף עֲדִי וְחִיֵּךְ.

"הַאִם זֶה אֶפְשָׁרִי?" שָׁאֲלָה  הַמּוֹרָה  אֶת הַיְלָדִים.

מָה דַּעְתְּכֶם?




©
 כל הזכויות שמורות לחגית אמסטרדם פרנקל




Comments