[ללא שם]‏ > ‏

שירהַחוֹלָם

הָיָה פַּעַם וָו  וּמֵעַל רֹאשׁוֹ בָּלוֹן

שֶׁנִּקְרָא חוֹלָם  כִּי אָהַב לַחֲלוֹם.

כְּשֶׁהִגִּיעַ  הַחוֹלָם לְמִילָה,

עָמַד לִפְנֵי אוֹת-

וּמִיָּד מַהֵר שִׁינָה אוֹתָהּ.

 

וְכָךְ קַר הָפַךְ לְקוֹר,

יָם הָפַךְ לוֹ לְיוֹם,

חַם הָפַךְ לוֹ לְחוֹם

וְגַם גַּל הָפַךְ לְגוֹל.

כָּךְ הָלַךְ לוֹ הַחוֹלָם

וְשִׁינָה כִּמְעַט אֶת הָעוֹלָם.

 

פַּעַם,  כְּשֶׁהַחוֹלָם קְצָת...נִרְדַּם.

הִגִּיעַ בָּלוֹן  חָדָשׁ  - בְּלִי הַוָּו

אַךְ- דּוֹמֶה לוֹ מַמָּשׁ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבָּלוֹן לַמִּילָה אָדָם

מֵעַל ה- ד  נֶעֱצַר וְנִרְדַּם.

 

מָה קָרָה? מָה עָשָׂה הַבָּלוֹן?

אֶת הָאָדָם הָפַךְ לְ...אָדֹם.

וכְּשֶׁהִגִּיעַ לְמִילָה חֲדָשָׁה,

עָמַד מֵעַל הַחֵית הַשְּׁקֵטָה

ו- שַׁחַר הָפַךְ לְ...שָׁחֹר.

 

הַחוֹלָם הִתְעוֹרֵר וְשָׁאַל אֶת הֶחָדָשׁ:

"מִי אַתָּה? אַתָּה דּוֹמֶה לִי מַמָּשׁ"

הַבָּלוֹן עָנָה: "אֲנִי חוֹלָם אֲבָל אַחֵר,

אֲנִי נִקְרָא חֹלָם חָסֵר.."

הַחוֹלָם  הֵבִין מִיָּד מָה קָרָה

וְאָמַר לַחָסֵר: "בָּרוּךְ הַבָּא".

 

וּמֵאָז הַחוֹלָם וְהַחֹלָם הֶחָסֵר חֲבֵרִים,

מְטַיְּלִים לָהֶם וּמְחַפְּשִׂים מִילִים

שֶׁאוֹתָם לִפְעָמִים קְצָת מְשַׁנִּים.

אָמְנָם שׁוֹנִים הַחֲבֵרִים

אַךְ אֶת אוֹתוֹ צְלִיל מַשְׁמִיעִים.

 

©
 כל הזכויות שמורות לחגית אמסטרדם פרנקל
Comments