נָוֶה וּרְפָאֵל

לְנָוֶה הָיָה כֶּלֶב קָטָן, כֶּלֶב לָבָן.

פַּעַם, כְּשֶׁהַכֶּלֶב הַקָּטָן הָיָה בֶּחָצֵר,

נָבַח הַכֶּלֶב וְנָבַח עַד שֶׁנָּוֶה יָצָא לֶחָצֵר.

יָצָא נָוֶה לֶחָצֵר וְאָז רָאָה:

רְפָאֵל  הֶחָבֵר שֶׁלּוֹ בָּא לְבַקֵּר.

הַכֶּלֶב לֹא יָדַע שֶׁרְפָאֵל הֶחָבֵר שֶׁל נָוֶה וְנָבַח עָלָיו.

קָרָא נָוֶה לַכֶּלֶב וְנָתַן לַכֶּלֶב עֶצֶם.

הַכֶּלֶב כְּבָר לֹא נָבַח עַל רְפָאֵל.




©
 כל הזכויות שמורות לחגית אמסטרדם פרנקל


Comments