פַּעַם כְּשֶׁשֶּׂגֶב הָיְתָה קְטַנָּה, רָצְתָה שֶׂגֶב אַרְנֶבֶת.

אַרְנֶבֶת קְטַנָּה, אַרְנֶבֶת לְבָנָה.

אַבָּא קָנָה לְשֶׂגֶב אַרְנֶבֶת קְטַנָּה וּלְבָנָה.

שֶׂגֶב אָהֲבָה לְלַטֵּף אֶת הָאַרְנֶבֶת.

שֶׂגֶב נָתְנָה לָאַרְנֶבֶת לְכַרְסֵם גֶּזֶר וְחָסָה.

הָאַרְנֶבֶת הָיְתָה בֶּחָצֵר. בֶּחָצֵר הָיְתָה גָּדֵר.

יוֹם אֶחָד חָזְרָה שֶׂגֶב מִבֵּית הַסֵּפֶר

וְלֹא מָצְאָה אֶת הָאַרְנֶבֶת.

מָה קָרָה? שָׁאֲלָה שֶׂגֶב אֶת אַבָּא.

אַךְ, אַבָּא לֹא יָדַע.

כַּאֲשֶׁר אַבָּא יָצָא לֶחָצֵר, רָאָה פֶּתַח קָטָן בַּגָּדֵר.

הָאַרְנֶבֶת בָּרְחָה. אָמַר אַבָּא.

שֶׂגֶב בָּכְתָה. שֶׂגֶב רָצְתָה אֶת הָאַרְנֶבֶת שֶׁלָּהּ.

בָּעֶרֶב חָזְרָה הָאַרְנֶבֶת לֶחָצֵר.

שָׂמְחָה שֶׂגֶב וְאָמְרָה:

הָאַרְנֶבֶת חֲכָמָה, הָאַרְנֶבֶת לֹא בָּרְחָה.

הָאַרְנֶבֶת יָצְאָה מֵהַפֶּתַח לְשַׂחֵק וְחָזְרָה.