נֹעַם הָיָה  קָטָן, נֹעַם הָיָה רַק בַּגַּן.

אִמָּא הִשְׁכִּיבָה אֶת נֹעַם לִישׁוֹן.

בַּלַּיְלָה נֹעַם קָם כִּי פָּחַד.

נֹעַם רָאָה אֶת אֲחוֹתוֹ בַּמִּטָּה.

הִיא לֹא פָּחֲדָה, הִיא יָשְׁנָה.

נֹעַם לֹא רָצָה לִישׁוֹן .

נֹעַם הָלַךְ לַחַלּוֹן וְרָאָה שָׁם כּוֹכָב.

הַכּוֹכָב הָיָה גָּדוֹל, הַכּוֹכָב הָיָה צָהֹב.

אָמַר נֹעַם לְעַצְמוֹ: הַכּוֹכָב יִשְׁמֹר עַלַי.

נֹעַם שָׁמַע אֶת הַכּוֹכָב שֶׁאָמַר לוֹ:

נֹעַם, אַתָּה לֹא פַּחְדָן, אַתָּה אַמִּיץ

נֹעַם כְּבָר לֹא פַּחַד וְחָזַר לִישׁוֹן.