הדובון

הָיָה פַּעַם דֻּבּוֹן קָטָן. הַדֻּבּוֹן הָיָה חוּם עִם עֵינֵי כַּפְתּוֹרִים בְּצֶבַע שָׁחֹר. הוּא יָשַׁב בַּחֲנוּת הַצַּעֲצוּעִים  וְחִכָּה שֶׁיִּקְחוּ אוֹתוֹ לְבַיִת שֶׁשָּׁם יוּכַל לְשַׂחֵק עִם יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה.

עָבְרוּ יָמִים וְהַדֻּבּוֹן נִשְׁאַר לָשֶׁבֶת עַל הַמַּדָּף, הוּא הִסְתַּכֵּל כֵּיצַד הַיְלָדִים נִּכְנָסִים לַחֲנוּת הַצַּעֲצוּעִים וְקוֹנִים צַעֲצוּעִים אֲחֵרִים. הֵם קָנוּ אֶת הַכַּדּוּר הַכָּחֹל שֶׁעָמַד לְיַדוֹ, הֵם קָנוּ גַּם אֶת הַבֻּבָּה הַגְּדוֹלָה וְאֶת הַקֻּבִּיּוֹת הָאֲדֻמּוֹת. הֵם קָנוּ אֲפִלּוּ אֶת הַדוּבּוֹנִים הַצִּבְעוֹנִיִּים שֶׁהָיוּ עַל הַמַּדָּף הָעֶלְיוֹן רַק הוּא נִשְׁאַר לְבַדּוֹ. הוּא הָיָה עָצוּב וּדְמָעוֹת קְטַנּוֹת זָלְגוּ לוֹ מֵעֵינֵי הַכַּפְתּוֹרִים שֶׁלּוֹ.

יוֹם אֶחָד נִכְנְסָה יַלְדָּה קְטַנָּה לַחֲנוּת. הִיא הָיְתָה עִם אִמָּא שֶׁלָּהּ. הִיא עָמְדָה מוּל הַדֻּבּוֹן וְלִטְּפָה אֶת הַפַּרְוָה הַחוּמָה שֶׁלּוֹ.הִיא הִסְתַּכְּלָה עַל הַדֻּבּוֹן שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה מִכָּל הַדוּבּוֹנִים הָאֲחֵרִים, כֻּלָּם הָיוּ צִבְעוֹנִיִּים, וְרַק הוּא בַּצֶּבַע חוּם. הַיַּלְדָּה הַמְּשִׁיכָה לְלַטֵּף אֶת הַפַּרְוָה שֶׁל הַדֻּבּוֹן. הַדֻּבּוֹן נִיסָּה לְחַיֵּךְ אַךְ דוּבּוֹנִים לֹא מְחַיְּכִים. הוּא נִסָּה לְדַבֵּר אֶל הַיַּלְדָּה אֲבָל דוּבּוֹנִים לֹא מְדַבְּרִים בַּשְּׂפַת בְּנֵי אָדָם. הוּא כָּל כָּךְ רָצָה שֶׁהַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה תִּקַּח אוֹתוֹ...

רָאֲתָה הַאֵם אֶת יַלְדָּתָהּ הַקְּטַנָּה שֶׁלִּטְּפָה אֶת הַדֻּבּוֹן הַחוּם וְקָנְתָה אוֹתוֹ. הַיַּלְדָּה חִבְּקָה אֶת הַדֹּב הַחוּם וְחִיְּכָה. הַדֻּבּוֹן כְּבָר לֹא הָיָה עָצוּב.





    

 ©
 כל הזכויות שמורות לחגית אמסטרדם פרנקל 

 


Comments