רותי והחתול

לְרוּתִי הָיָה חָתוּל. הֶחָתוּל שֶׁלָּהּ לֹא הָיָה רָגִיל, הוּא הָיָה מְיֻחָד. הוּא אָהַב לְטַפֵּס לִמְקוֹמוֹת מוּזָרִים בַּבַּיִת.

יוֹם אֶחָד חָזְרָה רוּתִי לַבַּיִת וְקָרְאָה לֶחָתוּל. הוּא לֹא הִגִּיעַ. הִיא קָרְאָה לוֹ שׁוּב וְשׁוּב עַד שֶׁבַּסּוֹף שָׁמְעָה יְלָלָה מוּזָרָה מִכִּוּוּן הַמִּטְבָּח. רוּתִי הִגִּיעָה מַהֵר לַמִּטְבָּח, חִפְּשָׂה בְּכָל פִּינָּה  וְלֹא מָצְאָה אֶת הֶחָתוּל. הִיא קָרְאָה לוֹ שׁוּב וְאָז שָׁמְעָה אֶת הַיְלָלָה מִכִּוּוּן אֲרוֹן הַמִּטְבָּח. רוּתִי הֵרִימָה אֶת מַבָּטָהּ וְאָז רָאֲתָה כִּי הֶחָתוּל נִמְצָא עַל גַּג הָאָרוֹן. מָה לַעֲשׂוֹת? חָשְׁבָה רוּתִי. אִמָּא תָּבוֹא וְתִכְעַס עַל הֶחָתוּל הַקָּטָן שֶׁשּׁוּב טִפֵּס לִמְקוֹמוֹת שֶׁאָסוּר לוֹ.

לְפֶתַע חָשְׁבָה רוּתִי עַל רַעְיוֹן, הִיא תִּיקַּח אֶת הַסֻּלָּם שֶׁל אַבָּא וְתוֹרִיד אֶת הֶחָתוּל לִפְנֵי שֶׁאִמָּא תַּגִּיעַ מֵהָעֲבוֹדָה. רוּתִי גָּרְרָה אֶת הַסֻּלָּם הַגָּדוֹל, פָּתְחָה אוֹתוֹ וְהֵחֵלָּה לְטַפֵּס עָלָיו. הֶחָתוּל נִבְהַל מֵהָרַעַשׁ וְקָפַץ מֵהָאָרוֹן יָשָׁר עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁעָמַד לְיַד הַסֻּלָּם.

הֶחָתוּל נִבְהַל מֵהָרַעַשׁ שֶׁל הַסֻּלָּם וְיָרַד מֵהָאָרוֹן  לְבַד. רוּתִי שָׂמְחָה שֶׁלֹּא הָיְתָה צְרִיכָה לְטַפֵּס עַל הַסֻּלָּם הַגָּבוֹהַּ וְלִטְּפָה אֶת הֶחָתוּל הַקָּטָן. 

         



    ©
 כל הזכויות שמורות לחגית אמסטרדם פרנקל
Comments