בָּעֶרֶב הָלְכָה טַלִּי לַחֶדֶר. הִיא הָיָתָה עֲיֵפָה  וְהָלְכָה לַמִּטָּה.

טַלִּי פָּשְׁטָה אֶת הַבְּגָדִים וְזָרְקָה בַּחֶדֶר. הִיא לֹא הִקְשִׁיבָה לְאִמָּא שֶׁאָמְרָה לָה לְסַדֵּר אֶת הַחֶדֶר.

בְּלַיְלָה הִתְעוֹרְרָה  טַלִּי. הִיא הִסְתַּכְּלָה עַל הַקִּיר שֶׁלְּיַד הַמִּטָּה.

לְפֶתַע רָאֲתָה שָּׁם דָּבָר מַפְחִיד: עַל הַקִּיר רָאֲתָה טַלִּי פִּיל עִם חֵדֶק אָרֹךְ. לְיַד הַפִּיל הָיָה כֶּלֶב עִם זָנָב קָצַר וּמֵאֲחוֹרָיו רָאֲתָה טַלִּי דֹּב.

טַלִּי נִבְהֲלָה וְהִדְלִיקָה אֶת הָאוֹר בַּחֶדֶר. פִּתְאֹם, הַכֹּל נֶעְלָם, טַלִּי לֹא רָאֲתָה עוֹד אֶת הִפִּיל וְהַכֶּלֶב.הִתְבּוֹנְנָה טַלִּי מִסָּבִיב וְאָז הֵבִינָה-

הַפִּיל הַמַּפְחִיד וְהַכֶּלֶב עִם הַזָּנָב הַקָּצָר  וְהַדֹּב הָיוּ הַבְּגָדִים שֶׁפִּזְּרָה טַלִּי בָּעֶרֶב בַּחֶדֶר.