שממית מנומרת

לַגָּדֵל שְׂמָמִית? שָׁאַלְתִּי אֶת אוֹרֶן בִּפְלִיאָה. כְּבַר הִתְרַגַּלְתִּי לַנְּחָשִׁים שֶׁהוּא מְגַדֵּל בַּטֶרַרִיוּם בְּחֶדֶר מְיֻחָד. אוֹרֶן, כַּיָּדוּעַ, מְגַדֵּל נְחָשִׁים מִסּוּג בּוֹאָה שֶׁאֵינָם נְחָשִׁים אַרְסִיִּים, אֵלֶּה רַק נְחָשֵׁי חֶנֶק חֲבִיבִים כִּדְבָרָיו. אַךְ שְׂמָמִיוֹת?  מִי שָׁמַע עַל גִּדּוּל אוֹתָהּ חַיָּה קְטַנָּה שֶׁנִּרְאֵית לְעִתִּים בְּפִנּוֹת הַחֶדֶר וְצָדַה לָהּ חֲרָקִים קְטַנִּים? מַדוּעַ לְגָדֵל אוֹתָה? אֻמְנָם, הִיא נֶחְשֶׁבֶת לִמְבִיאַת מַזָּל טוֹב לְדָיְרֵי הַבַּיִת, אַךְ רַק בְּשֶׁל כַּךְ לְגָדְלָה?

אז לא! ענה לי בהחלטיות אורן. זוהי שממית אחרת. היא נקראת שממית מנומרת והיא שונה מהשממיות שאני מכירה. כשגיליתי עניין ושאלתי מהי השממית המנומרת, סיפר לי אורן כי משפחת השממיות היא ענפה מאד וכוללת מינים שונים של לטאות בגדלים שונים כאשר חלקן אף ללא יכולת טיפוס.

השממית המנומרת- כשמה כן היא:  צבעה נע בין צהוב עז לצהוב חום, על גופה נקודות שחורות, המזכירות את חברבורותיו וצבעיו של הנמר. בנוסף, בעת ציד, מנענעת השממית בזנבה באופן המזכיר מאוד חתולי טרף.

כמו כל הזוחלים, גם השממיות המנומרות הן בעלות "דם קר", משמע שבניגוד ליונקים ולעופות, אין בגופם מנגנון המחמם או מקרר אותן במידה ומזג האוויר שבסביבתן אינו מתאים להן.

השממית המנומרת היא זוחל סוציאלי, כלומר, שממיות אלה מעדיפות לחיות בקבוצה המורכבת מזכר אחד וממספר נקבות. השממיות מתקשרות ביניהן בעזרת ציוצים דקים. השממית המנומרת איננה מטפסת על קירות כמו שממית הבית.

מקורן של השממיות המנומרות הוא באזורים מדבריים למחצה כמו אפגניסטן, איראן פקיסטן והודו. הן מעדיפות סביבה סלעית כשבמהלך היום הן מבלות את מרבית זמנן במנוחה ובשעות הערב יוצאות לצייד. הן ניזונות מחרקים קטנים ושרצים למיניהם.

השממית בוקעת מהביצה באורך של כ-5 ס"מ ומגיעה  לאורך  של כ-20 ס"מ בבגרותה. היא מסוגלת לחיות  עד כ-20 שנה.

השממיות המנומרות נוחות מאד לגידול. קל לגדל אותן, הן מתרבות בשבי ובבגרותן הן רגועות מאד ובעלות מזג נוח. שממיות צעירות יחששו ממגע אדם, אך הבוגרים שביניהם לרוב יהיו מאוד סבלניים להרמה וניתן ללטפם. במקרים מסוימים, במידה ובוצעה הרגלה נאותה, יהיו כאלה שממש ייהנו מהליטוף ויסגרו עיניים במהלכו כסימן לנחת. לכן גם הן הפכו לחיות מחמד פופולאריות ברחבי העולם. לאחרונה אף החלו להופיע שממיות במגוון רחב מאוד של צבעים שונים בזכות הרבייה שמתבצעת על ידי מגדלי השממיות.

כדי לגדל שממית, יש צורך בכלי פלסטיק או זכוכית בגודל מתאים, למצע בצורת מגבת נייר או נייר עיתון לצעירים, וחול מחוטא בבגרות. בשבי, התזונה מורכבת מחרקים, בתוספת אבקות ויטמינים וסידן. מכיוון שהן פעילות לילה הן לא זקוקות לתאורה מלאכותית, בשונה מחרדונים ואיגואנות.

ומהו מקור השם שממית? ישנן מספר סברות: האחת היא שהשממית גרה בשממה (מדבריות) ומכאן שמה. סברה אחרת היא שהשם נגזר מהשם הערבי הקדום- "סם אבריץ" כשהמילה "סם" היא ארסי, מצורע  ורעל. בשל צבעיה של השממית.  במשך השנים, שובשה המילה והפכה למילה לשממית.

למדתי מאורן על השממיות, התבוננתי בתמונות של השממיות שהוא מגדל, שממיות שאך בקעו מהביצים, שממיות בוגרות וצעירות בצבעים שונים. אך, למרות זאת החלטתי כי אני ממשיכה לגדל כלבה וחתולה ואת השממיות משאירה לאורן וחבריו.

 




צילום התמונות- אורן הראל

Comments