הַפִּיל שַׁיָּךְ לְמִשְׁפַּחַת הַיוֹנְקִים. הוּא בַּעַל הַחַיִּים הַיוֹנֵק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר. הוּא שַׁיָּךְ לְסִדְרַת בַּעֲלֵי הַחֵדֶק. הַפִּיל חַיָּה צִמְחוֹנִית הוּא נִזּוֹן מֵעָלִים, שֹׁרָשִׁים עֲנָפִים וּפֵרוֹת.

לַפִּיל חֵדֶק אָרֹךְ וְגָמִישׁ הַמְשַׁמֵּשׁ לִשְׁתִיָּה וּלְהַתָּזַת מַיִם עַל גּוּפוֹ כְּדֵי לְקָרֵר אוֹתוֹ. כְּשֶׁהַפִּיל נִמְצָא בְּמַיִם- הוּא נוֹשֵׁם דֶּרֶךְ הַחֵדֶק. הַחֵדֶק מְשַׁמֵּשׁ גַּם לָאִסּוּף וַהֲרָמַת חֲפָצִים וְלַהֲגַנָּה מִפְּנֵי מַטְרִידִים. גַּם אֶת הַקּוֹלוֹת מַשְׁמִיעַ הַפִּיל דֶּרֶךְ הַחֵדֶק.

לַפִּיל שְׁתֵּי שִׁנַּיִם אֲרֻכּוֹת הַנִּקְרָאוֹת שֶׁנהַבִּים אוֹ חַטִים וְהֵן מְשַׁמְּשׁוֹת לוֹ לְקִלּוּף הָעֵץ, לַחֲפֹר בָּאֲדָמָה וּלְנֶשֶׁק.

אָזְנָיו שֶׁל הַפִּיל גְּדוֹלוֹת בִּמְיֻחָד. כְּשֶׁחַם – הַפִּיל מְנַפְנֵף בָּהֶן כְּדֵי לְקָרֵר אֶת עַצְמוֹ. כְּשֶׁהַפִּיל מְאֻיָּם- הוּא פּוֹרֵשׁ אֶת אָזְנָיו לַצְּדָדִים וְהוּא נִרְאֶה מַפְחִיד יוֹתֵר.

עוֹרוֹ שֶׁל הַפִּיל הוּא עָבֶה, מְקֻמָּט וּמָלֵא קְפָלִים. נִרְאֶה כְּאִלּוּ אִי אֶפְשָׁר לַחֲדֹר דַּרְכּוֹ אַךְ אֵין הַדָּבָר כָּךְ: חֲרָקִים רַבִּים מְצִיקִים לוֹ וְהוּא זוֹרֵק עֲלֵיהֶם רִגְבֵי עָפָר כְּדֵי לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ.