ירושלים שלי

כְּשֶׁאוֹמְרִים לִי "בּוֹאִי לִירוּשָׁלַיִם"-

נִפְקָחוֹת לִּי  פִּתְאוֹם הָעֵינַיִם

הַלֵּב פּוֹעֵם וַאֲנִי מִתְרַגֶּשֶׁת

וּלְשָׁם מִיָּד רוֹצָה כְּבַר לָגֶשֶׁת.

 

כְּבַר בַּנְּסִיעָה כְּשֶׁלִּירוּשָׁלַיִם מִתְקָרֶבֶת,

כְּשֶׁהַמְּכוֹנִית עַל הַהַר מְטַפֶּסֶת,

מְחַפֶּשֶׂת בְּעֵינַי אֶת הַמְשֻׁרְיָנִים

שֶׁנּוֹתְרוּ לְהַזְכִּיר גַּם יָמִים אֲחֵרִים.

 

אוֹהֶבֶת לִפְסֹעַ בָּרְחוֹבוֹת הַיְשָׁנִים

לִרְאוֹת אֶת בָּתֵּי הָאֶבֶן הַמְיֻחָדִים,

לְהִתְבּוֹנֵן למַּעֲלָה וְלִרְאוֹת צְרִיחִים

שֶׁנּוֹגְעִים לָהֶם כִּמְעַט בַּעֲנָנִים.

 

אוֹהֶבֶת לְחַפֵּשׂ מַרְאוֹת עַתִּיקִים

שֶׁל בִּנְיָנִים בְּנֵי מֵאוֹת בַּשָּׁנִים.

אוֹהֶבֶת לָגַעַת בְּקִירוֹת הָאֶבֶן הַקְרִירִים

וְלַחֲשֹׁב עַל הַחַיִּים שֶׁהָיוּ שָּׁם לִפְנֵי שָׁנִים.

 

רוֹצָה לְדַמְיֵן אֶת תְּקוּפַת הַתַּנַ"ךְ

כְּשֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ אָהַב אֶת יְרוּשָׁלַיִם כָּל כָּךְ

עַד שֶׁבָּנָה שָּׁם אֶת אַרְמוֹן הַמְּלוּכָה,

רוֹצָה לִהְיוֹת שָּׁם לְרֶגַע ... מַלְכָּה.

 

רוֹצָה לְדַמְיֵן אֶת הָרֶגַע מַמָּשׁ

בּוֹ שְׁלמֹה בָּנָה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ

וְכָל הָאֲנָשִׁים לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ עוֹלִים

לַחֲגֹג שָּׁם בִּשְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים.

 

רוֹצָה לָחוּשׁ אֶת רֶגַע הַכְּאֵב

כְּשֶׁבֵּית הַמִקְדָּשׁ כְּבַר הָיָה חָרֵב

לָגַעַת בָּאֲבָנִים הַגְּדוֹלוֹת הַמְיֻחָדוֹת

שֶׁלְּיָדָן מוּתָּר הָיָה לְהִתְפַּלֵּל וְלִבְכּוֹת..

 

רוֹצָה לִהְיוֹת בֵּין הָרִאשׁוֹנִים

שֶׁהִגִּיעוּ לַכֹּתֶל  עִם הַצַּנְחָנִים

הַהִתְרַגְּשׁוּת, הַדְּמָעוֹת וְהַתְּפִלּוֹת

הַתְּקִיעָה בַּשּׁוֹפָר שֶׁהִרְעִידָה לְבָבוֹת.

 

אוֹהֶבֶת לְהַגִּיעַ לְהַר הַצּוֹפִים

לָשֶׁבֶת לִי עַל אַדְמַת הַטְּרָשִׁים

וְלִצְפוֹת מִשָּׁם עַל יְרוּשָׁלַיִם

שֶׁנִּפְרֶשֶׂתּ לִי כּוּלָהּ – מוּל הָעֵינַיִם.

 

יְרוּשָׁלַיִם בִּשְׁבִילִי הִיא עִיר מְיֻחֶדֶת

יְרוּשָׁלַיִם עֲבוּרִי הִיא עִיר אַחֶרֶת

מְשַׁלֶּבֶת בְּתוֹכָהּ קְדוּשָּׁה וְהָדָר

וְאֵלֶיהָ מוּכָנָה לְהַגִּיעַ כְּבָר.. מָחָר.



©
 כל הזכויות שמורות לחגית אמסטרדם פרנקל

 

 


Comments