יוֹם הָעַצְמָאוּת הִגִּיעַ. אִמָּא קָנְתָה דְּגָלִים. אִמָא נָתְנָה לְדֶקֶל דֶּגֶל. הַדֶּגֶל הָיָה בְּצִבְעֵי כָּחֹל לָבָן. שָׁאַל דֶּקֶל אֶת אִמָּא: "אִמָא לָמָה נָתַתְּ לִי דֶּגֶל?" עָנְתָה אִמָּא לְדֶקֶל: "לַמְּדִינָה יֵשׁ יוֹם הֻלֶּדֶת. אֲנִי מְקַשֶּׁטֶת אֶת הַבַּיִת בִּדְגָלִים. תַּעֲזֹר לִי בְּבַקָּשָׁה לְקַשֵּׁט אֶת הַבַּיִת." דֶּקֶל שָׂמַח וְעָזַר לְאִמָּא. © |
במעגל השנה >