"אִמָּא  מִי זֶה אֱלִיָּהוּ הַנָּבִיא?"

שָאַל מִיכָאֵל אֶת אִמָּא.

אִמָּא נִקְּתָה אֶת הַבַּיִת לִכְבוֹד חַג הַפֶּסַח.                        

הִיא עָצְרָה וְעָנְתָה לְמִיכָאֵל:

"אֱלִיָּהוּ הַנָּבִיא הוּא אִישׁ זָקֵן.

לְאֱלִיָּהוּ יֵשׁ זָקָן לָבָן אָרֹךְ וְעֵינַיִם טוֹבוֹת.

אֱלִיָּהוּ הַנָּבִיא מַגִּיעַ בְּלֵיל הַסֵּדֶר.

הוּא נִכְנַס בְּשֶׁקֶט לַבַּיִת וְלוֹגֵם מֵהַיַּיִן.

בְּלֵיל הַסֵּדֶר מוֹזְגִים יַיִן בְּגָבִיעַ יָפֶה.

הַגָּבִיעַ נִקְרָא כּוֹסוֹ שֶׁל אֱלִיָּהוּ הַנָּבִיא".

"הַאִם אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת אֱלִיָּהוּ הַנָּבִיא?" שָאַל מִיכָאֵל.

"רַק אִם תִּשָּׁאֵר עֵר וְלֹא תֵּרָדֵם.

וְאָז גַּם אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ מִשְׁאָלָה." עָנְתָה אִמָּא.