רָצִיתִי לְהִתְחַפֵּשׂ לְלֵיצָן  אַךְ אִמָּא הִתְנַגְּדָה.

הִיא אָמְרָה לִי שֶׁיֵּשׁ לִי גְּלִימָה בְּצֶבַע תְּכֵלֶת,

כֶּתֶר מִזָּהָב, וְשַׁרְבִיט יָרֹק.

אִמָּא רָצְתָה שֶׁאֶתְחַפֵּשׂ לְמֶלֶך אוֹ לְנָסִיך.

אַךְ אֲנִי סֵרַבְתִּי. רָצִיתִי לִהְיוֹת רַק לֵיצָן.

בָּעֶרֶב, לִפְנֵי הַשֵׁינָה, שָׁאֲלָה אוֹתִי אִמָּא

לָמָּה אֲנִי מִתְעַקֵּשׁ וְרוֹצֶה לִהְיוֹת רַק לֵיצָן?

עָנִיתִי לָהּ שֶׁהַלֵּיצָן תָּמִיד מַצְחִיק

וְיֵשׁ לוֹ גַּם בָּלוֹנִים יָפִים.

אִמָא חִיְּכָה, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא הֵבִינָה אוֹתִי

כִּי לְמָחֳרָת, הִיא קָנְתָה לִי בָּלוֹנִים.

אִמָּא קָנְתָה לִי גַּם אַף אָדֹם שֶׁל לֵיצָן.

כָּעֵת אָנִי מֶלֶךְ הַבָּלוֹנִים שֵׁהִתְחָפֵּשׂ לְלֵיצָן.