טִיפּוֹת הַגֶּשֶׁם מְטַפְטְפוֹת כַּאֲשֶׁר אֲנִי עִם מִטְּרִיָּה הוֹלֵךְ לָרֹב, אֲנִי בַּגֶּשֶׁם לֹא נִרְטָּב. הַטִּיפּוֹת יוֹרְדוֹת וַאֲנִי מְחַיֵּךְ לַמְרוֹת שֶׁיָּרְדָה לִי טִיפָּה עַל הָאַף. אֲנִי אוֹהֵב לָלֶכֶת בַּגֶּשֶׁם וְלִי מִמְּטָרִים כְּלָל לֹא מַפְרִיעִים. הַמִּטְרִיָּה אִיתִּי וַאֲנִי לֹא אָשֵׁם גַּם אִם אֲנִי נִרְטָּב לִפְעָמִים.
אִמָּא כּוֹעֶסֶת כְּשֶׁאֲנִי רָטֹב כִּי כֻּלִּי מֵהַגֶּשֶׁם נוֹטֵף. הַבְּגָדִים רְטֻבִּים וְזֶה לֹא טוֹב כְּשֶׁטִּיפּוֹת מַיִם אֲנִי מְטַפְטֵף.
כְּשֶׁאֲנִי מַגִּיעַ רָטֹב הִיא דּוֹאֶגֶת וְאֶת הַבְּגָדִים שֶׁלִּי הִיא סוֹחֶטֶת. מִיָּד מְנַגֶּבֶת טִפְטוּפִים מֵהָרִצְפָּה וְאוֹתִי מַכְנִיסָה לְאַמְבַּטְיָה חַמָּה.
אֲנִי לוֹבֵשׁ בְּגָדִים יְבֵשִׁים וְהוֹלֵךְ לַחַלּוֹן לִרְאוֹת מִמְּטָרִים. אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ אֶת הַטִּיפּוֹת שֶׁעַל הַחַלּוֹן בְּחָזְקָהּ דּוֹפְקוֹת. © ות שמורות לחגית אמסטרדם פרנקל |
במעגל השנה > החורף >