במעגל השנה‏ > ‏החורף‏ > ‏

כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד


 

הַחֹרֶף הִגִּיעַ וְהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד

וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה מִן עֶצֶב בְּלֵב

הָרָקִיעַ בְּצִבְעֵי הַשָּׁחֹר וְהָאָפֹר

וַאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת בָּהֶם טִיפַּת אוֹר.

 

הַשֶּׁמֶשׁ מִסְתַּתֶּרֶת מֵאֲחוֹרִי הָעֲנָנִים

וְהָעֲנָנִים כֹּה כֵּהִים, הַשָּׁמַיִם חֲשׁוּכִים.

עָצוּב לִי בַּלֵּב כְּאִלּוּ בְּלִי סִיבָּה

לַמְרוֹת שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהַגֶּשֶׁם הוּא בְּרָכָה.

 

וְאָז בִּרְגָעִים אֵלֶּה כְּשֶׁהָרוּחַ מְיַלֶּלֶת

אֲנִי רוֹצָה לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת

וְלִצְעֹק לְרוּחַ בְּקוֹל "לְכִי, תֵּעָלְמִי!"

אַךְ נִשְׁאֶרֶת לָשֶׁבֶת וּבִשְׂמִיכָה מְכוּרְבֶּלֶת כֻּלִּי.

 

הַמָּטָר מַמְשִׁיךְ מִלְּמַעְלָה לָרֶדֶת

וַאֲנִי לְיַד הַחַלּוֹן מִתְיַשֶּׁבֶת

רוֹאָה אֶת הָעֵצִים בָּרוּחַ רוֹקְדִים

וְטִיפּוֹת הַבָּרָד הַלְּבָנוֹת נוֹפְלוֹת עַל הֶעָלִים.

 

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַגֶּשֶׁם הוּא בְּרָכָה

וְשֶׁהַגֶּשֶׁם מַרְוֶה אֶת הָאֲדָמָה,

וְהַמַּיִם שֶׁיּוֹרְדִים, מְבִיאִים רַק שִׂמְּחָה

אָז לָמָּה אֲנִי כָּאן יוֹשֶׁבֶת עֲצוּבָה?









 ©
 כל הזכויות שמורות לחגית אמסטרדם פרנקל 

 







Comments