טו בשבט‏ > ‏

השתיל שחיכה

הַשְּׁתִיל הַקָּטָן עָמַד לוֹ לְבַד, בָּדָד. הַשָּׁתִיל עָמַד בַּצַּד בֶּעָצִיץ וְחִכָּה. כָּל חֲבֵרָיו שֶׁל הַשְּׁתִיל הָיוּ כְּבָר בַּגִּנָּה.ּ רַק הַשְּׁתִיל הַקָּטָן עוֹד חִכָּה וְחִכָּה.

לְפֶתַע,  הִגִּיעַ יֶלֶד קָטָן. הוּא הֵבִיא אִתּוֹ  מַעְדֵּר. הַיֶּלֶד חָפַר גֻּמָּה עֲמֻקָּה בָּאֲדָמָה.  הוּא הוֹצִיא בִּזְהִירוּת אֶת הַשְׁתִיל מֵהֶעָצִיץ,הִנִּיחַ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַגּוּמָה, כִּסָּה בְּרִגְבֵי עָפָר, הִדֵּק בַּעֲדִינוֹת אֶת הָאֲדָמָה סְבִיבוֹ וְהִשְׁקָה בְּמַיִם בַּעֲדִינוּת בְּעֶזְרַת מַזְלֵף.   הַיֶּלֶד שָׁתַל אֶת הַשְּׁתִיל בָּאֲדָמָה לְיַד הַשְּׁתִילִים הָאֲחֵרִים.

הִתְבּוֹנֵן הַשְּׁתִיל וְרָאָה אֶת כָּל חֲבֵרָיו בַּאֲדָמָה לְיַדוֹ. שָׂמַח הַשְּׁתִיל הַקָּטָן כִּי הוּא כְּבָר לֹא הָיָה לְבַד.




                                                                         

                                                                          

©
 
 כל הזכויות שמורות לחגית אמסטרדם פרנקל



Comments